בפרשת השבוע בֹּא הלחץ על מצרים מתקרב לנקודת ההכרעה. עוד שלוש מכות מונחתות על המצרים, ולאחר המכה העשירית, בכורות- במסגרתה מתים כל בכורי מצרים, פרעה נכנע ומשחרר את בני-ישראל והם יוצאים ממצרים לאחר 210 שנות גלות.

הפרשה מצוטטת בהרחבה בהקשר של יציאת מצרים, בדגש על ליל הסדר בחג הפסח. ציטוט אחד הוא שאלת הבן הרשע: "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם" לעומתו הציטוט של שאלת הבן החכם מובאת מחומש דברים "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקינוּ אֶתְכֶם".

במבט שטחי השאלה של שני סוגי הבנים דומה, ונראית כניסיון להבין את משמעות המצוות ויציאת מצרים. אולם במבט מעמיק יותר ניתן להבחין בהבדלים ביניהם: הבן החכם באמת מתעניין בהבנת מהות המצוות ופרטיהן. לעומתו הבן הרשע מתריס ומוציא את עצמו מן הכלל. לא מפריע לו עצם העיסוק בנושא של יציאת מצרים, הוא ליברל ובעד חופש ומניעת עבדות, יש לו רק בעיה עם "העבודה הזאת"- הוא רוצה להשאיר את הרעיון של השחרור כפי שהוא מבלי לכרוך בו את שמירת הצוות ועבודת ה'. הוא רוצה לאמץ רק את הקריאה "שלח את עמי" ללא ההמשך שלה "…ויעבדוני במדבר".

התשובה לבן הרשע בהגדה של פסח היא "אילו היה שם (במצרים) לא היה נגאל"- הרעיון של חירות אינו פריקת עול, אלא לקיחת אחריות והשתעבדות לקב"ה. לולא המרכיב של עבודת ה' לא היה משמעות לגאולה ממצרים.

כן לחירות לא לחופש!

• מעובד על פי שיחותיו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל